שיעור 12: ״אני מאשים!״

20 באוגוסט 2014 מאת dovalfon

שער ל'אורור עם "אני מאשים" של אמיל זולה, מאמר המערכת המפורסם בתולדות העיתונות המודרנית, 13 בינואר 1898

שער ל'אורור עם "אני מאשים" של אמיל זולא, מאמר המערכת המפורסם בתולדות העיתונות המודרנית, 13 בינואר 1898

נושאי השיעור:
השלב השלישי של פרשת דרייפוס. זיכויו המוחלט של אסטרהזי והסיבות לו. הדינמיקה של השתקת מידע בצבא. החלטתו של זולא. "אני מאשים". ההצלחה העצומה של המאמר. חשיבותו של המאמר בראיה היסטורית. צרפת נחלקת לשני מחנות. ההחלטה להעמיד לדין את אמיל זולא. הגברת הספקות בעקבות משפט הדיבה. מעצרו של קולונל אנרי. התאבדותו של אנרי.

ההכנות למשפט החוזר. 1899: "המשפט של המאה". שובו של דרייפוס באישון ליל. בריאותו הרופפת. ההלם שלו מהתפתחויות הפרשה.

הרקע לפתיחת המשפט, מצבה של צרפת ב-1899. הזינוק במכירת אופניים כסמל פמיניסטי וחברתי. ההתנגדות של הממסד הקאתולי לאופניים.  החרדה הלאומית ערב חילופי המאה. השוואה אפשרית לבאג 2000.

פתיחת המשפט. התקשורת הבינלאומית. שר המשפטים הבריטי כמשקיף. התביעה הצבאית. השפעת מפעל הזיופים של הקושרים. הופעתו הקטסטרופלית של דרייפוס. ההרשעה "בנסיבות מקלות". הרמז לדיל וההתכנסות המחודשת של השופטים לביטול טקס ההורדה בדרגה. הצעת החנינה. הדילמה המוסרית. ההתנגדות לחנינה. ההחלטה של דרייפוס. מה קרה לגיבורי הפרשה. הדינמיקה הדמוקרטית מול פרשת דרייפוס.

מונחי השיעור:
J'accuse — אני מאשים, כותרת מאמרו של זולא, כפי שהעניק למאמר עורך העיתון ל'אורור, ז'ורז' קלמנסו.

Un homme fini — ("אדם גמור") חוות הדעת של הרופא שבדק את מצבו הבריאותי של דרייפוס אחרי פסק הדין. הטענה באה לסייע לבקשת החנינה, אך היא מסמלת במידה רבה את מצבו של דרייפוס לא רק מהבחינה הרפואית.

הציטוטים של השיעור:
"אני מאשים את השר מרסייה בשותפות, לכל הפחות מתוך חולשה, באחת הקנוניות המזעזעות ביותר שידעה המדינה הזאת. אני מאשים את המומחים לכתב-יד בעדות שקר ובשיבוש הליכי משפט, אלא אם בדיקה רפואית תוכיח שהם סובלים מראות לקויה ומשיפוט לקוי אף יותר. באשר לאנשים שאני כך מאשים, איני מכיר אותם, מעולם לא ראיתי אותם, אין לי נגדם שום איבה אישית. עבורי, הם פשוט ישויות, סוכנים של רשע. כל מטרתי כאן היא לזרז את הופעתם של האמת והצדק" (אמיל זולא, "אני מאשים", 13 ינואר 1898)

"הממשלה החליטה להעניק לי בחזרה את חירותי. אבל חירות זו היא נטולת משמעות אם אינה מלווה בכבודי האבוד. החל מהיום, איאבק בכל כוחי לתיקון העוול המשפטי שאני עדיין קורבן לו. אני רוצה שכל צרפת תדע שגם אחרי פסק הדין הסופי הזה, אני בכל זאת חף מפשע. ליבי לא ישקוט עד אשר ישאר ולו צרפתי אחד שיראה בי אחראי על פשע שביצע אדם אחר" (הודעתו של דרייפוס אחרי החנינה, כפי שניסח עבורו ז'אן ז'ורס).

"הוא לא נהרג עבור טיהור שמו, אבל יש שנהרגו למען טיהור שמו; הוא לא התרושש במאבק על חפותו, אבל רבים התרוששו במאבק על חפותו; רבים הקריבו את הקריירה שלהם, את לחמם, את לחמם של נשותיהם וילדיהם, ואת חייהם. בגלל שהוא הורשע על לא עוול בכפו, ציפינו איכשהו שיהיו בו תכונות של קדוש מעונה. אבל הוא לא קדוש, אין בו תכונות של קדושה. הוא חף מפשע, וזה צריך להספיק לנו" (הסופר שארל פגי עם ההודעה שדרייפוס הגיש בקשת חנינה).

מודעות פרסומת